#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לטעום בתענית 1) יחיד 2) ציבור?	"1) איתא בגמ&#x27; ברכות (י&quot;ד ע&quot;א) דמותר לטעום בתענית דלא קיבל על עצמו אלא הנאת אכילה ולא הנאת טעימה 2) הרא&quot;ש ס&quot;ל דמותר אפי&#x27; בתענית ציבור חוץ מיוה&quot;כ וט&#x27; באב שהם אינם תלויין בקבלתו משא&quot;כ שאר תעניות ציבור הוו כתענית יחיד דאמרינן בר&quot;ה (י&quot;ח ע&quot;ב) דתלוי ברצונם להתענות [והאשכול כתב עוד טעם דביוה&quot;כ וט&#x27; באב אסור כל הנאה של אכילה משא&quot;כ בשאר תעניות (ביה&quot;ל ד&quot;ה וביוה&quot;כ)], ותוס&#x27; (ברכות י&quot;ד ע&quot;א) משמע דאסור בכל תענית ציבור הכתובים, והתרוה&quot;ד משמע דאפי&#x27; תעניות ציבור שקבלו מחמת צרות אסורים [אבל דחה הב&quot;י דמצי למימר דכוונתו ג&quot;כ כתוס&#x27; דרק תעניות הכתובים אסורים], ולפי המג&quot;א לקמן (סעי&#x27; ג&#x27;) המרדכי ס&quot;ל דרק אסור ביוה&quot;כ. להלכה, המחבר ס&quot;ל כהרא&quot;ש דאינו מחמיר אלא ביוה&quot;כ וט&#x27; באב, והרמ&quot;א מחמיר בכל תענית ציבור, וביאר הגר&quot;א (ס&quot;ק ג&#x27;) היינו תעניות הכתובים וכמ&quot;ש תוס&#x27; (מ&quot;ב ס&quot;ק ה&#x27;), ולאפוקי משאר תעניות הציבור וכפשטות התרוה&quot;ד (שעה&quot;צ ס&quot;ק ד&#x27;) ודלא כמחה&quot;ש דס&quot;ל דהרמ&quot;א קאי כתרוה&quot;ד, ומ&quot;מ במקום סעודת מצוה יש להקל כהמחבר לטעום מעט מעט (חיי&quot;א, מ&quot;ב ס&quot;ק ו&#x27;)"	סימן תקסז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו בכלל טעימה?	"טעימה מותר עד רביעית [לר&#x27; יהודה בר נתן רביעית הביצה, אבל קיי&quot;ל כרש&quot;י דהוא רביעית הלוג (ב&quot;י, מג&quot;א ס&quot;ק ב&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ב&#x27;), ולגבי אוכלים ממ&quot;ב לעיל (סי&#x27; ר&quot;י ס&quot;ק י&quot;ד) משמע דשיעורו כזית, אבל יש לחלק דהתם מיירי כשבולעו], וכתבו תוס&#x27; (ברכות י&quot;ד ע&quot;א) דוקא לפלוט [וכ&quot;ת א&quot;כ למה דוקא רביעית, י&quot;ל דטפי מרביעית חשיבא הנאה לענין תענית (רא&quot;ש, ב&quot;י) א&quot;נ חיישינן שמא יבלע משהו (רשב&quot;א, מ&quot;ב ס&quot;ק ט&#x27;)]"	סימן תקסז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם לוחך המאכל בלשונו?	"לא מקרי טעימה ומותר אפי&#x27; בתענית ציבור (ט&quot;ז יו&quot;ד סי&#x27; צ&quot;ח, רע&quot;א, ערוה&quot;ש סעי&#x27; ב&#x27;), וכ&quot;כ הבאה&quot;ט (ס&quot;ק ח&#x27;) בשם הספר חסידים דמותר ללחך דיו שנפל על הספר בתענית"	סימן תקסז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו כוונתו בשעת הטעימה?	"כתב רש&quot;י לבדוק אם צריך מלח וכדומה, אבל כתב המג&quot;א (ס&quot;ק א&#x27;) דאפשר דמותר אפי&#x27; אם כוונתו להנאת עצמו דלמעשה אין זה אכילה אלא טעימה כיון שאינו בולע (מ&quot;ב ס&quot;ק א&#x27;), אכן הערוה&quot;ש (סעי&#x27; א&#x27;) אינו מקיל אם מכוין ליהנות"	סימן תקסז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במי שנודר מן המאכל?	"כיון שאסר על עצמו הנאת מאכל אסור אפי&#x27; לטעום ולפלוט (ט&quot;ז ס&quot;ק א&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק א&#x27;)"	סימן תקסז סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	כיצד משערין השיעור רביעית?	"הגהות מיימוניות ס&quot;ל דסך הכל אסור ליתן יותר מרביעית לתוך פיו במשך יום התענית וכמ&quot;ש הרי&quot;ץ גיאות (מג&quot;א ס&quot;ק ד&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ז&#x27;), ועוד ס&quot;ל דאסור ליתן רביעית בפיו בבת אחת דחיישינן שמא יבלע משהו (ערוה&quot;ש סעי&#x27; ב&#x27;), והרשב&quot;א חולק עליו בתרתי, חדא ס&quot;ל דליכא צירוף במשך היום אלא מותר ליתן משקין לתוך פיו הרבה פעמים ביום, ועוד ס&quot;ל דמותר ליתן רביעית בפיו בבת אחת אם יודע בעצמו שיכול להעמיד עצמו שלא יבלע כלום אבל הא דאסור ליתן לפיו יותר מרביעית בפעם אחת היינו מפני שחיישינן שמא יבלע משהו. להלכה, המחבר הביא השתי דעות בי&quot;א ולא הכריע ביניהם ומשמע דס&quot;ל דהולך אחר המיקל בדברי סופרים {וכמ&quot;ש הביה&quot;ל לקמן (סי&#x27; תרכ&quot;ו סעי&#x27; א&#x27;) דאזלינן בתר הי&quot;א בתרא}, וכן נקט הלבוש והגר&quot;א ספר האשכול וכן משמע מהרמב&quot;ם (שעה&quot;צ ס&quot;ק ו&#x27;), אבל החיי&quot;א מחמיר כההגהות מיימוניות ואפשר מפני שהמג&quot;א (ס&quot;ק ד&#x27;) הביא כמה ראשונים דמחמירים (מ&quot;ב ס&quot;ק ח&#x27;)"	סימן תקסז סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לרחוץ פיו במים בתענית 1) יחיד 2) ציבור?	"1) כתב התרוה&quot;ד מותר אפי&#x27; ביותר מרביעית כיון שאינו מכוין לטעום ולא נהנה מהמים (שו&quot;ע, מג&quot;א ס&quot;ק ז&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ב) 2) כתב התרוה&quot;ד לא כשר למיעבד הכי (שו&quot;ע), אבל כתב החיי&quot;א דבמקום צער יש להקל אפי&#x27; בט&#x27; באב [ולפי הערוה&quot;ש (סעי&#x27; ג&#x27;) חוץ מט&#x27; באב] אם כופף ראשו ופיו למטה שלא יבא לגרונו [והערוה&quot;ש (שם) ביאר דהא דאמרינן לא כשר למעבד הכי היינו כשהוא gargle אבל מן הסתם מותר אפי&#x27; שלא במקום צער], אבל ביוה&quot;כ אסור אף בזה דחצי שיעור אסור מן התורה (ב&quot;י בשם סמ&quot;ק, מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;א)"	סימן תקסז סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בשאר משקין 1) שיש להם טעם טוב 2) שאין להם טעם טוב?	"1) דינם כטעימה דאינו מותר אלא בתענית יחיד עד רביעית (מג&quot;א ס&quot;ק ז&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ב) 2) [כגון חומץ] דינו כמים ומותר (מג&quot;א שם, מ&quot;ב שם)"	סימן תקסז סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בתרופות?	"כתב הבאה&quot;ט (ס&quot;ק ז&#x27;) בשם הלכות קטנות (ח&quot;ב סי&#x27; צ&quot;ז) דמותר ליקח תרופה מרה בתענית, וכ&quot;כ הכה&quot;ח (סי&#x27; תקנ&quot;ד ס&quot;ק ל&quot;ד) דמותר לשתות דבר מר כדי לבלוע pill וביאר מפני שהוא דבר שא&quot;צ ברכה {ולפי&quot;ז יהא מותר לבלעו עם מעט מים כשאינו צריך לברך עליהם, וכן נקט הקובץ הלכות (בין המצרים פ&quot;ב סעי&#x27; ח&#x27;)}, וכן מותר לעטף בנייר תרופה שיש בו טעם ערב (שש&quot;כ פל&quot;ט הע&#x27; ל&#x27;)"	סימן תקסז סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר ללעוס עצי קנמון וכדומה בתענית?	"הטור כתב דמותר אפי&#x27; ביוה&quot;כ, אבל הרמ&quot;א הביא מרדכי דמקיל חוץ מיוה&quot;כ דאיסורו דאורייתא, אבל כתב המג&quot;א (ס&quot;ק ח&#x27;) דלדידן יש להחמיר בכל תענית ציבור, וכ&quot;כ הבדק הבית דדוקא פלפלי מותר דאזוקי מזיק ליה ששורפין גרונו, וכן נקט המ&quot;ב (ס&quot;ק י&quot;ג) דיש להחמיר בכל תענית ציבור, אכן הערוה&quot;ש (סעי&#x27; ד&#x27;) מקיל בשאר תעניות חוץ מיוה&quot;כ וט&#x27; באב דאין בהם לחלוחית מים והוי כריח בעלמא {וכן מסתבר דאינו יכול לדמות לעיסה לטעימה דהרי הטור כאן מקיל אפי&#x27; ביוה&quot;כ ופשוט דאסור לטעום ביוה&quot;כ, ש&quot;מ דלעיסה קיל טפי וא&quot;כ ליכא קושיא מסעי&#x27; א&#x27; לכאן וכמ&quot;ש הערוה&quot;ש}"	סימן תקסז סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לבלוע רוק?	"כתב הב&quot;ח (תרי&quot;ב) דמבואר מרש&quot;י בשבת (ע&quot;ג ע&quot;א) דרוק לאו אכילה אלא בליעה דכתיב עד בולעי רוקי (איוב ז&#x27; י&quot;ט) [וצ&quot;ע על המג&quot;א (ס&quot;ק ח&#x27;) דדייק מהב&quot;ח דאסור (בית מאיר)], והמג&quot;א (ס&quot;ק ח&#x27;) רצה להקל מפני שאינו מכוין לאכילה, והבית מאיר כתב דאיתא בגמ&#x27; עירובין (צ&quot;ט ע&quot;א) מח&#x27; תנאים אם רוק מטמא ופשוט דלפי ר&#x27; יוסי דטהור אפי&#x27; בהיפך לא מקרי משקה ומותר לאוכלה ביוה&quot;כ, וכן מבואר מספר החסידים (סי&#x27; רנ&quot;ג) והחת&quot;ס (לקמן סי&#x27; תרי&quot;ב) דאין איסור לבלוע רוק אלא אם יש בו מתיקות וטעם המאכלים, והמ&quot;ב (ס&quot;ק י&quot;ג) רק כתב טעמו של המג&quot;א {ומשמע דאם מכוין לאכול הרוק יהא אסור, אבל כבר כתבנו דיש עוד סברות להקל}"	סימן תקסז סעיף ג		
